ציוד נגד UAV כולל בעיקר שני חלקים: מערכת איתור ומערכת יירוט. הציוד הספציפי הכלול בשתי מערכות אלו מתואר להלן:
1. מערכת איתור:
ציוד זיהוי מכ"ם: משמש למעקב אחר נתיב הטיסה והמיקום של מל"טים, מערכות מכ"ם מודרניות יכולות לזהות ולעקוב ביעילות אחר מל"טים קטנים.
מכשיר ניטור אותות רדיו: מנטר את אות השלט הרחוק ואת קישור העברת הנתונים של המל"ט כדי לקבוע את המיקום וטווח הפעולה של המל"ט.
מערכת זיהוי ומעקב פוטו-אלקטרי: כולל מצלמות וגלאי אינפרא אדום, המשמשת למעקב אחר המאפיינים החזותיים של המל"ט במהלך היום והלילה.
ציוד ניטור קול: חלק מהמל"טים יפלטו צליל מסוים במהלך הפעולה, וניתן לאתר את כיוון המל"טים באמצעות זיהוי קול.
מערכת סיור אלקטרונית: היא משמשת לאיסוף האותות האלקטרוניים של המל"ט ולנתח את ביצועיו ותפקודו.
2. מערכת יירוט:
ציוד הרג קשה:
מקלעים נגד מטוסים ונ"מ: משמשים לירי ישיר ברחפנים ולהרוס את המבנים שלהם.
נשק לייזר: השתמש בלייזרים בעלי אנרגיה גבוהה כדי לשרוף רחפנים.
אמצעי לחימה קונבנציונליים: השתמשו בתחמושת שתוכננה במיוחד כדי לפגוע ברחפנים.
ציוד הרג רך:
התקני חסימה אלקטרוניים: מפריעים למערכות הניווט והתקשורת של מזל"ט, וגורמים לו לאבד שליטה.
מערכת הטעיה אלקטרונית: מדמה אותות בקרת מל"טים כדי להטעות מל"טים לפעולות שגויות.
כלי תקיפה והגנה ברשת: הרס מערכת בקרת המל"טים באמצעות חדירת רשת.
הטעיית מזל"ט: מדמה מל"טים אמיתיים כדי למשוך מל"טים של האויב לתקוף.
בנוסף לכך, ישנם אמצעים מסורתיים שאינם אלקטרוניים, כמו תליית רשתות על מבנים או בונקרים לחסימת התקרבות של מל"טים; השתמש בציפורים או בציפורים המשתחררות לאוויר כדי להשפיע על מעוף המל"טים; הוא אפילו משתמש במכשירים קוליים בעלי אנרגיה גבוהה כדי לתפוס רחפנים.
עם התפתחות הטכנולוגיה, מפותחים באופן רציף גם טכנולוגיות וציוד שונים נגד מזל"טים חדשים, כגון שימוש בנשק מיקרוגל עתיר אנרגיה, מערכות הגנה באמצעות לייזר ושיטות לוחמת מידע מתקדמות יותר. הפיתוח של הציוד והטכנולוגיות הללו שיפר את היכולת של מבצעי מל"טים נגדיים והייתה לו גם השפעה משמעותית על צורת הלוחמה העתידית.
