ניתן לחלק את משבשי האותות הקרקעיים להפרעות אות תמונת טלוויזיה דיגיטלית ולהפרעות אות נושאות (או צר פס) מאמצעי ההפרעה. הראשון הוא להשתמש בהפרעות תמונה לא חוקיות, כלומר להשתמש באותה צורה דיגיטלית כמו אות השידור הרגיל כדי לגרום לתמונה הרגילה להיראות פסיפס או שחור. ההפרעה מבוססת בעיקר על תפיסת חשמל, כלומר, העברת אותות-הספק ותדר- גבוהים באותו כיוון, והטמעת תפיסת חשמל עבור ערוץ קולט הלוויין בטווח תדרים מסוים, כך שעוצמת השדה של אות ההפרעה גדולה בהרבה מעוצמת שדה האות של הלוויין הרגיל המגיע לקרקע, וההפרעה מושגת. המטרה של דיכוי קליטת אותות לוויינים. האחרון מחולק להפרעות-ערוץ שיתוף ולא-הפרעות-ערוץ; עבור הפרעות ערוץ-משותף, אות ההפרעה עלול לגרום לפסיפס רציני או להשהיה בתמונה, ומסך שחור יופיע כאשר ההפרעה חמורה. עבור הפרעות לא-שותפות-ערוץ, עקב אפקט בחירת התדר של מקלט הלוויין, רמת ההפרעות מותרת להיות גדולה מרמת האות, אך אם רמת ההפרעה כה גדולה עד הטיונר נכנס למצב רווי, מסך הטלוויזיה ייראה שחור. עם זאת, משבשי אותות לוויינים מוגבלים על ידי מרחק ואזימוט, מכיוון שהפסד התפשטות מיקרוגל ההפרעה המשודרת קשור לתדר ההפעלה ולמרחק ההתפשטות, כך שבתנאי התפשטות שטח פנוי, ככל שהמרחק רחוק יותר, היכולת להפריע גרוע יותר. עבור 3.7GHz 4.2GHz מערכת הפרעות אותות לוויינים מרחק השידור הוא בדרך כלל לא יותר מ-3 ק"מ.
